<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' סדר הסדרים</h1>
<h2>דף לז:</h2>
א"ר מאי דכ' ויקראו בספר תורת אלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת אלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלה הפסוקי', כלומר ההפסק שבין פסוק לפסוק, ויבינו במקרא, זה פסוק טעמים, שע"י טעם שהוא הנגון בקול יודע ומבין בפסוק עצמו מה שצריך לחבר או לפרוד מתיבה שאצלו, ואמרי לה אלה המסורות, החסרות והיתרות בתיבות. ארי"צ מקרא סופרים, פי' כיצד יש לקרות התיבות שקורין מצרַים ולא מצרים שמַים ולא שמים, ועטור סופרים, פי' תיבות שלא היו צריכות כגון סעדו לבכם ואחר תעבורו, ודי אם נכתב סעדו לבכם ותעבורו, ולא נכתב אלא ליפות הלשון, וקריין ולא כתבן, תיבות נקראות ולא כתובות כגון ברות כל אשר תאמרי... אעשה, וקרינן כל אשר תאמרי אלי אעשה, וכתיבן ולא קריין כגון ברות ועתה כי אמנם כי אם גואל אנכי, וקרינן כי גואל אנכי, כולם הלמ"מ, ובכללם כל הני דמנינן למעלה דקורין אותן לשבח, וכגון הני דכתיבי באורייתא הוצא, צבוים, נער, ויישם, אסורי דכתיבן ולא קריין, וקריין ולא כתיבן וכן הרבה בנביאים, וכן האותיות הנקודות למעלה על ראשיהן הכל נמסר לנו מחכמי המסורות מדור לדור. ואם ברבות הימים באו שנויים באיזה דברים בדקו הדייקנים בספרים המדויקים והבדוקים והעמידו ההלכה. וגם בזמן בית שני מצאו ספק בג' דברים בכתיבת התורה ודנ' בהם אחר הרוב כדאי' בירוש' [תענית פ"ד] ג' ספרים מצאו בעזרה ספר מעוני, וספר זעטוטי, וספר היא, בא' כתוב מעון אלקי קדם, ובשנים כ' מעונה אלקי קדם, וקיימו שנים ובטלו הא', באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשנים כ' וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים ובטלו הא', באחד מצאו כתוב תשע היא, ובשנים כ' אחד עשר היא וקיימו שנים ובטלו הא'. ואזלינן בתר המסורה שבספרים המדויקים אפי' אם סותרים דרשות התלמוד והמדרשים... הפילגשים כלת כתיב ביומא דעלת כלה לגנתא וכן מעבירים וקרנת וכדר... ולא מצינו בספרינו להכרותו ויש בתלמוד בענין זה שאינו כפשוטו, כתוב א' אומר וישפט את ישראל ארבעים שנה וכ' א' אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה אמר ר"א מלמד שהיו הפלשתים יראים ממנו כ' שנה לאחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו, יודעים היו שלא כ' בשמשון וישפט מ' שנה אלא דבעו לפרושי תרתי קראי, בחייו כ' וישפט א"י בימי פלשתים כ' שנה ולבסוף חזר ושנה במותו ויקברו אותו וגו' והוא שפט את ישראל כ' שנה כאלו אח"כ שפט כ' שנה, וארבעים נינהו בהדדי, ובהא אמרו קרא קמא אתא לכ' שנה ששפט והציל ישראל מפלשתים בחייו, וקרא דכ' שנה דכתיבן אחרי מותו, שכ' שנה היו יראי' פלשתים ממנו. וכ' הגאון מה שלא נכתב שמו של קב"ה במגלת אסתר מפני שידע מרדכי שהפרסיים יעתיקו המגלה ולא רצה קב"ה שיהא שמו מונח בין הפרסיים, או שיעתיקוהו לשם ע"ז שלהם, או על דרך שאמרו אסתר מה"ת מנין שנ' ואנכי הסתר אסתיר פני והנס לא הי' בגלוי כנסי מצרים יוצאים ממנהגו של עולם. אלא בדרך הטבע סבבו הקב"ה ולא הראה בפרסום ידו הגדולה לכך העלימו שמו. דבר אחר אמרו בפ"ק דר"ה שהיו רגילים לכתוב השם באגרות חובות וכ' בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון ואמרו חכמים למחר זה פורע חובו ונמצא השטר מוטל באשפה, עמדו ובטלום ואותו יום עשאוהו י"ט הכי נמי כיון דמגלת אסתר נקרא' אגרת כדי שלא יהא חלוק בינה לשאר אגרות לא רצו לכתוב בה שמו של קב"ה.
